לשבת קודש פינה בלב הרב ארלנגר מאתר ידברות

להיות עם חופשי בארצנו...

להיות עם חופשי בארצנו... שמוליק עם אבא יושבים בגינה, מחכים לשקיעה. המנגל מוכן והבשר מתובל, אווירת חג בבית כולם בהכנות האחרונות לחג הגדול. היום בערב הנשיא יברך את העם ואזי יחלו החגיגות והמחולות של יום העצמאות ,צפויים מופעי רחוב וזיקוקים ומטס של אווירונים. השנה לא יהיה מצעד. אמא של שמוליק מביאה לו בגדי חג, ג'ינס קרוע לאירועים מיוחדים וחולצה רחבה. קח ת'בגדים תכנס להתקלח בזריזות, החג נכנס בקרוב מאד. שמוליק מתעצל להתקלח והחליף בגדים, אמנם המכנסיים שלובש לא קרועים, אבל מה העניין להתקלח ולהחליף. האמא שעובדת כמורה, מסבירה בקול שקט כמו לתלמידים. אני זוכרת אצל סבתא שהיו דתיים היו מחליפים בגדים לכבוד החג וגם היו הולכים לטבול במקווה. אני לא אומרת לך ללכת למקווה, אבל לפחות תחליף בגדים, הבנת שמוליק? שמוליק שותק חושב במהירות מה הפתרון להשתחרר מהלחץ. לפתע עולה רעיון במוחו. אמא, כאשר שאלתי אותך למה אנחנו לא צמים בכיפור אמרת לי אנחנו חילונים וחילונים לא שומרים חגים. אז אני מודיע שאני חילוני, ולא שומר את חג העצמאות. האמא לא נבוכה, חג העצמאות הוא חג חילוני לכן גם חילוני חייב לחגוג. תראה שהרי יש חנויות שפותחות בשבת וחגים בהיתר כי הם חילונים, אך אם יפתחו ביום העצמאות יקבלו עונש. שמוליק נבוך הוא מודה בעובדות אך לא מובן לו מה ההיגיון, איך חג חילוני יותר דתי מחג דתי. אמא חסרת סבלנות עם הבגדים ביד. הוא לוקח את הבגדים אך רוטן. בשביל מה בכלל חוגגים את החג הזה, ואם זה חג איך מותר להדליק אש? אמא יודעת, כשצועקים לא שומעים לכן עונה בשקט. עכשיו נזכרת לשאול? הרי למדת בגן ובבית ספר על הקמת המדינה והמלחמות נגד הערבים שהקיפו אותנו. אל תתעצל קום ותתקלח. בחכמתה עוברת לאמצעי שכנוע נוסף. כדאי לך, יש אוכל מיוחד היום. שמוליק לא מוותר. שוב שואל. אבל זה היה פעם מזמן, מה אני אשם. לאבא נמאס מהוויכוח, מתערב בקול סמכותי. שמוליק תשמע לאמא ואל תשאל שאלות. קושיות שואלים בפסח. שמוליק לא מתרגש ועונה: אבא, פעם הצצתי בערוץ דתי ושם היה כתוב שארבע קושיות שואלים בחג החירות וחירות ועצמאות זה אותו דבר. אני שואל, הכרזת המדינה והמלחמות והקמת המדינה זה היה פעם, מה אני אשם? אבא מזדקף ועונה. אתה חי פה במדינה בזכות הלוחמים שנהרגו מאז הקמת המדינה. הם נלחמו כדי שאתה תשב כאן חופשי בארץ ישראל ותוכל לעשות על האש בלי לפחד מהגויים. תוכל לטייל ולגור בארץ ולא יגרשו אותך ולא יעשו לנו מה שעשו בגרוש ספרד ועלילות דם והשואה בגרמניה. (קולו של אבא מתחזק) אנחנו פה מדינה חזקה עם צבא חזק וחיילים גיבורים ונשק הכי מתוחכם בעולם, אנחנו ננצח את כל האויבים. (אבא מופתע ומתפעל מהנאום שיצא לו וממשיך בהתלהבות), אתה יודע מה כתוב בהמנון התקווה. להיות עם חופשי בארצנו. זאת התקווה של העם היהודי. זאת ארץ אבותינו שנים, מזמן אברהם יצחק ויעקב. זאת הארץ שלנו ואנחנו נגור פה לנצח נצחים. האבא יודע שדבריו מרשימים. הוא מסתיר חיוך ניצחון, ומציץ לקלוט תגובה מאמא על הנאום. שמוליק לא מוותר. מפחד קצת מהאבא שמתלהב אך מצא פתרון. הוא מדבר לעצמו בשקט לאוזני כולם. אם תקוותינו להיות עם חופשי בארצנו ורבים נהרגו כדי שנגור בארץ, למה יש לנו שני דודים בחו"ל ושנה שעברה אבא הלך לבדוק עבודה ומקום מגורים באמריקה. שמוליק מרחם על אביו הנבוך, לכן ממהר לחזור לשאלה הראשונה. לא עניתם לי, זה היה מזמן מה זה נוגע לי? למה אני צריך להתקלח ולהחליף בגדים בגלל מה שקרה לפני 60 שנה? האמא רוצה לצאת להגנת בעלה אך האבא גם הוא איש חינוך. עושה צעד מאיים לקראת בנו חביבו ואומר במרירות. תשמע שמוליק המתוק, אתה גר בבית הזה ופה לא מתעלמים מההיסטוריה של המדינה. יש ערכים עליונים שכולם חייבים לקיים אותם. בבית שלנו אבא שלי חגג את יום העצמאות אני חוגג וגם אתה תחגוג. מסנן מבין שיניו, קח ת'בגדים ורוץ למקלחת אל תרגיז אותי. שמוליק מספיק חכם. אמנם יש לו עוד שאלה אחת, איך אני יכול לחגוג את החופש, אם אני לא חופשי לא לחגוג? הוא מפחד לשאול כי החבל מתוח עד הקצה, אולי אחרי המקלחת ישאל. לוקח את הבגדים ונכנס בשקט למקלחת. ההורים המנצחים שומעים את המים זורמים והם רגועים ומרוצים. לא לחינם עברו קורסים בחינוך ילדים. שקט בבית האבא עסוק במנגל והאמא מהורהרת. לאחר דקות ספורות ניגשת לאבא ושואלת. דיברת על התקווה בת שנות אלפיים, להיות עם חופשי בארצנו. אני מורה לספרות, ברור לי שכוונת המשורר הייתה שהתקווה של אבותינו בת שנות אלפיים בגלות הייתה, להיות עם חופשי בארצנו לקיים את המצוות, ולא עם חופשי לא לקיים מצוות. למה לקחו את השיר הזה להמנון? האבא לא מספיק לעכל את השאלה והאמא ממשיכה. אם שמוליק צריך לחגוג כי אבא וסבא שלו חגגו, למה אנחנו לא חוגגים את חגי ישראל כמו סבא שלנו ואבותינו מזה אלפי שנים? לאמא לא עונים כמו לשמוליק. האבא שותק, לא כל כך הבין מה שאמא אמרה. המחשבות שלו מדלגות מהבשר שנחרך לשאלות הלא רלוונטיות למעמד הקדוש.  לאחר שניות של דממה ומבוכה, שמוליק שסיבך את אוירת החג, מציל את המצב. יוצא מהמקלחת נקי ושמח. הקושיות שלו נשטפו בזרם המקלחת, הוא מריח את הבשר על האש נושם עמוק. לשמחת השומעים, מפיו יוצאים חרוזים: חג עצמאות שמח, היה כדאי להתקלח. האבא מרגיש הקלה מושיט לבנו צלע כבש מריח, נוטף רוטב עסיסי. בשמחת החג מפיו יוצאים חרוזים עצובים המחדשים הבנה בפירוש ההימנון: זכינו להיות עם חופשי בארצנו - עם חופשי לאכול בשר צלי. המשפחה משתחררת, צוחקת ולועסת, טוחנת ומנפנפת, השעה חולפת המחשבה מתרחקת והתשובה נדחקת, אך השכינה עדיין ממתנת.

שיח על המדינה

שיחה מרתקת...
נערכה במפגש דמיוני בין חיה ארליך, מברלין של הרייך,
לאיתי נאור, מתל-אביב בישראל.
_____________________________________________________
חיה: היי, אתה נראה מאוד מדוכדך.
איתי: אכן, ימים קשים עוברים עליי.
חיה: אולי אוכל לעזור?
איתי: איך? יש לך קשרים במשרדי אל-על?
חיה: מה זה אל-על?
איתי: זו חברת תעופה ישראלית גדולה.
חיה: יש חברת תעופה ישראלית?
איתי: בוודאי, לכל מדינה יש חברת תעופה, לפחות אחת, אז גם למדינת ישראל יש חברת תעופה.
חיה: מדינת ישראל? יש מדינה לעם היהודי? איפה היא?
איתי: בין מצרים לסוריה, בין ירדן לים התיכון.
חיה: זו לא ארץ התנ"ך במקרה? ארץ החלומות?
איתי: חלומות?! חלומות באספמיה. הכול שם מתנהל על הפנים.
חיה: מה למשל?
איתי: מה לא?! במשטרה יש מלא פרשיות...
חיה: רגע, משטרה? מי השוטרים? יהודים שוטרים?
איתי: בטח, אלא מי?
חיה: הנאצים! או הפולנים, ההונגרים, הרומנים, כל השאר, אתה יודע.
איתי: מה פתאום, זו הארץ שלנו! בקיצור, מערכת המיסים מעצבנת, הביטוח הלאומי לא מקשיב לך...
חיה: מה בונים עם המיסים שלכם? מחנות עבודה?
איתי: מה? בונים ערים חדשות, כבישים, תאורה, פארקים, את יודעת... כמו שאומרים: "מיישבים את הארץ".
חיה: אז מה רע בזה?
איתי: שזה מאוד יקר לחיות פה. הכול בישראל יקר. הדירות, הרכבים, הקניות, אפילו להחנות בעיר את הרכב עולה כסף.
חיה: יש לך רכב אישי?
איתי: ברור! שני רכבים. אחד לאישה. שנוכל גם לקחת את הילדים לחוגים, להצגות...
חיה: נשמע גן עדן. אני הכי אוהבת הצגות ביידיש.
איתי: יידיש? זה פאסה מזמן. רק עברית!
חיה: מדברים אצלכם בשפה שלנו? עברית? יש לי צמרמורת...
איתי: צמרמורת, תראי איזה צמרמורת תרגישי כשיקראו לך למילואים בדיוק בחודשי העומס בעבודה, כשהבוס שלך לחוץ טילים. זה סיוט!
חיה: מילואים? תסביר.
איתי: נו, גיוס לכמה שבועות לצבא.
חיה: יש לכם צבא? מה, מרשים לכם להילחם? איתי: את צוחקת? מי צריך להרשות לנו?
חיה: אז זה בטח צבא עם אלות, כמו המשטרה היהודית פה.
איתי: אלות? איפה את חיה? יש טנקים, מטוסים, ספינות, מלא חיילים.. הכול יש לנו... אבל לא קל פה... בסוף הממשלה עושה מה שהיא רוצה.
חיה: יש לכם פרלמנט משלכם?
איתי: פרלמנט.. חחח... את יודעת, אנשים שיושבים ומחממים את הכיסאות ארבע שנים, במקרה הטוב, עד שבוחרים בהם שוב.
חיה: בוחרים בהם? אפשר לבחור הנהגה אצלכם? זו לא דיקטטורה?
איתי: דמוקרטיה גבירתי, דמוקרטיה. וזו בדיוק הבעיה! שהרוב כופה את דעתו על המיעוט הצודק.
חיה: אז יש לכם ארץ תנכ"ית, מדינה, שוטרים, צבא, פרלמנט, דמוקרטיה, כלכלה... אם היה לי דבר אחד מכל זה הייתי מודה לאלוקים כל יום.
איתי: עזבי, את לא מבינה כלום. בקיצור, אני רוצה לעזוב, לרדת מהארץ, לשנות אווירה, ללכת למקום אחר, פתוח, מכיל, בלי הרבה עומס, משהו סטרילי כזה, בלי אויבים בכל פינה.
חיה: לאן תלך?
איתי: חשבתי על ברלין, בגרמניה

רשם: הרב אסף אולשיצקי