הכוח לצמוח עובר דרך משברים

הכוח לצמוח עובר דרך משברים

מאמר חיזוק מאת הרב אביטל דמתי.

לאורך כל הדורות ראינו שבזכות תושייה של נשים צדקניות נעשו דברים גדולים בישראל.

ולא רק ארבעת האימהות שרה רבקה רחל ולאה שהן היו מייסדות האומה היהודית.

אלא המון נשים במהלך ההיסטוריה בתקופת משברים אישיים או לאומיים הצליחו דווקא מתוך הקושי להגיע להישגים אישיים ולעיתים עד כדי כך שהשפיעו על דור שלם ופעמים אף לדורי דורות.

כמו שקראנו ממש בימים אלה על רות המואביה, אישה מזרע המלוכה שהתחתנה עם משפחה מיוחסת מאוד משבט יהודה התחתנה עם בן של גדול הדור עשיר מאוד.

כל מה שאשה רוצה לקבל גדולה ועושר במקום אחד כיאה לבת מלך

אך התהפך עליה הגורל , בעלה נפטר , ואפילו שקל אחד לא נשאר לה מכל העושר הרב הזה.

ולהישאר עם נעמי פירושו להפוך מבת מלך לקבצנית ממש שמחזרת על הפתחים והגרנות בכדי לקבל אוכל.

אף אחת בעולם לא הייתה מסכימה לדבר כזה

קל וחומר לנסיכה שרגילה לנוחות כל ימיה.

אבל ברות כידוע היה משהו מיוחד , משהו פנימי ועמוק שדרכו היא יכלה לראות משהו שונה .

לראות את המעלות של המשפחה האצילה הזאת

משהו שגרם לה לרצות להשתייך למשפחה הזאת ולעם הזה על אף המשבר האיום שפקד אותה .

משהו שגרם לה להחליט ללכת נגד כל הסיכויים .

היא החליטה להשתייך לנעמי להדבק בה ובעמה בכל מחיר אפילו במחיר של גרות ועוני.

ואת הסוף כולם יודעים להקרבה הזאת היה שכר עצום.

אמא של מלכות ממנה יצאו צדיקים מלכים ואפילו המשיח.

יש שכר יותר משתלם מזה?

לפעמים אנחנו חושבים שסיפורים אלה שייכים רק להיסטוריה הרחוקה האמנם ?

לפעמים אנו חושבים שהכוח הזה להוביל להשפיע שייך רק לדורות קודמים .

אז אני רוצה לספר לכם סיפור על גיבורה מיוחדת בת זמננו.

לגיבורה הזאת קוראים סלמה דמתי , ובעברית קראו לה שולמית.

אבל אני קראתי לה סבתא.

היא התייתמה מאימה בגיל צעיר מאוד בגיל שבע או שמונה אי שם במדינת תימן.

וכדי שתוכל לשרוד את התנאים הקשים בתימן נאלצה להיפרד גם מאביה ולהתחתן בגיל די צעיר ולעבור לגור בעיר אחרת אצל משפחת בעלה הרחק ממשפחתה וקרוביה.

לשמחתה זכתה להיפקד בבן ראשון עלם חמודות כשרוני מאוד שהגיע לגדולות , אך לצערה בנה השני והשלישי וגם החמישי נולדו חרשים .

אם לא די לה בכך אחרי מאמצים רבים כשזכתה לעלות לארץ עם בעלה גנבו לה ולבעלה רכוש רב ערך כסף וזהב וגם ספרים עתיקים , אך המר מכל עדיין לא הגיע, אחרי כל הצרות שפקדו אותה הגיע המר מכל גם את ביתה הקטנה שבאה לאחר חמישה בנים גנבו לה ממש מתחת ידיה בעלטת מחנות העולים בהם שהתה

מתחת למסווה ההנהגה ששרתה באותם ימים .

כך מצאה את עצמה אישה צעירה מאוד יתומה מאם בארץ חדשה עם ניסיונות שהיא לא מכירה ללא תמיכה וללא כלים (אפילו קרוא וכתוב לא ידעו הנשים הצעירות שבאו מתימן.)

אובדת עצות מנסה לעשות ככל הניתן למצוא את ביתה שנחטפה לה …לגדל חמישה ילדים אשר שלושה מהם חרשים לשרוד כלכלית לא להישבר לא להתרסק נפשית . כל משבריך וגליך עלי עברו.

אבל משהו חזק היה באשה הזאת הכוח לחשוב חיובי , הכוח להתרכז בטוב ,להתרכז בקיים.

כנראה שהמושג להישבר לא היה אצלה בלקסיקון.

מהיכן היא ירשה את הכח הזה אני לא יודע.

אך ברור היה

שבער בה הצורך לבנות בית בישראל הרצון להקים משפחה בארץ ישראל עם כל הקשיים ולמרות כל האתגרים וכל העוולות שנעשו לה , היא בחרה לחשוב אחרת.

היא בחרה לא לבכות על מר גורלה ,היא בחרה לחשוב קדימה .

היא בחרה להסתכל בעיקר בטוב בעיקר במה שיש.

היא תמיד אמרה לעצמה הילדים החרשים שלי יקבלו כל מה שאדם שומע מקבל. לעולם הם לא ירגישו שהחרשות שלהם היא משהו שמגביל אותם.

והיא הציבה לה למטרה לגדל את כל ילדיה הנותרים ולהעניק להם כל מה שהיא יכולה מתוך עוצמות שרק מי שמכיר אותה יכול להבין.

והתוצאות לא אחרו לבוא כל אחד מילדיה השומעים והחרשים הגיעו להישגים מדהימים כל אחד בתחומו.

ולכל אחד יש ממש סיפורי הצלחה מדהימים שמעוררים השראה לכל שומעיהם .

והיא אישה צעירה שעלתה מתימן יתומה מאם לא יודעת קרוא וכתוב מנצחת על כולם.

חלק מסיפורי ההצלחה ששמעתי ממנה כאשר עיניה בורקות .

כיצד היא הצליחה להשיג לכל ילד דירה בחכמתה הנפלאה כלכלית ואסטרטגית.

וכיצד התקבלה בגיל מאוחר לעבודה שנוחה לה ולהתמזג שם עם צוות העובדים כשווה בין שוות למרות שרובם היו אקדמאים והיא לא ידעה א ב.

והכל מתוך כוח רצון עז שחושב רק על חצי הכוס המלאה רק על האפשרות להפיק את המיטב מכל מצב .

את הסיפורים האלה אני תמיד שומר בליבי ומספר אותם מידי פעם לילדי כאשר אני רוצה ללמדם נחישות מהי, הצלחה מהי.

את הכוח הזה שלה אני יודע בבירור שהנחילה לילדיה וגם לנכדיה כל אחד בתחומו כל אחד בעיסוקו .

הכח להסתכל בחיובי הכח להתעלם ממוגבלויות

וגם אני הקטן כאשר מגיעים אלי להדרכה הורים לילדים עם " "עם "חסמים" עם "קשיי למידה קשיי התנהגות,.

כאשר מגיעים אלי הורים שמאמינים שהקשב והריכוז הוא הסיבה לכישלון הוא המשבר הוא האשם בחוסר ההצלחה.

רואה אני לנגד עיני את אחת מהמורות הגדולות שלי .

זוכר אני את המסר החי שסבתא סלמה העבירה בלי לדבר ,

משברים וחולשות לכולם יש ולכולם תמיד יהיה, גם לנו וגם לילדינו.

מה שצריך כדי לעבור אותם נכון זה רצון להצליח זה להאמין שהכל אפשרי .

כדי לעבור אותם בהצלחה צריך נחישות להסתכל על החוזקות ודרכם לשאוף להצלחות.

והמסר של הסיפור הורים יקרים.

הוא מה שאנו קוראים היום העצמה אישית .

כל הורה שרוצה להעצים את ילדיו לתת להם כח מוטיבציה אמונה שאפתנות.

חייב ללמד את זה לעצמו .

להתרגל לחשוב חיובי, להתרגל לראות גם את הטוב בכל מצב, ללמוד להסתכל על החיים דרך משקפיים של הצלחה .

כי כדי להיות הורה מעצים חייב שיהיה בנו את העוצמות.

בברכה אביטל דמתי יועץ זוגי ומפתח שיטת בשבילי הגמרא לטיפול בקשיי למידה והתנהגות.

להרצאות וסדנאות 0548167715.

 אומר לצפון תני, ולתימן אל תכלאי, הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ

 

ט"ו בשבט בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ." – מסכת ראש השנה א, א  ראש השנה לאילן. מאי טעמה? אמר רבי אלעזר, אמר רבי אושעיה: הואיל ויצאו רוב גשמי שנה. היינו: שכבר עברו רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטין מעתה. (ראש השנה, י"ד, רש"י) חד אמר: כבר יצאו גשמי שנה כולה וכבר רובה של תקופה מבחוץ. וחורנה אמר: עד כאן היו חיין ממי השנה שעברה, מכאן ואילך הן חיין ממי השנה הבאה. (ירושלמי, ראש השנה, פרק א') בסעודת פירות ארץ ישראל בחמישה עשר בשבט ביקש רבי מנדל מקוצק מתלמידו רבי יצחק מאיר לדרוש מענייני דיומא. פתח רבי יצחק מאיר בפלפול בסוגיית הגמרא על ראש השנה לאילן, שאל ותירץ, היקשה ופירק. אמר לו רבי מנדל: "לו היינו בארץ ישראל די היה לנו לצאת לשדות ולהתבונן באילנות כדי להבין מהו ראש השנה לאילן, פשוטו כמשמעו, ולא בדרך הפלפול" (ילקוט החכמה)  "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל"; אמר להם הקדוש ברוך הואלישראל: אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו: נשב ולא נטע, אלאהוו זהירים בנטיעות... כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם היונוטעים לבניכם, שלא יאמר אדם: אני זקן, כמה שנים אני חי, מה אני עומד מתיגע לאחרים? למחר אני מת!... לפיכך לא יבטל אדם מן הנטיעות, אלא כשםשמצא - עוד יוסיף ויטע, אפילו יהיה זקן. מדרש תנחומא, פ' קדושים

טו בשבט במחנה עולים

עצה של דוד המלך להשגת השמחה.

עצה של דוד המלך להשגת השמחה.

העשיר נכנס אל הרבי ובפיו תחנונים. הרבי יעזור לי אני בצרה גדולה.

הרבי שואל, מה הצרה אני שמעתי עליך שאתה מצליח בעסקים ואתה חי בעושר.

אמת רבי, העסקים מצליחים והכל בסדר ב"ה. אבל נאנח העשיר, ואומר בקול חלוש, אין לי שמחה.

שואל הרבי, ותורה אתה לומד?

מה אומר לרבי אני מאד עסוק וטרוד, לא מצליח להתמיד בשעורי תורה.

וצדקה אתה נותן לישיבות ולעניים?

העשיר עונה, ודאי. באים אלי עניים אני ממלא חופן מטבעות ונותן ביד רחבה. ב"ה אני לא חוסך.

איזה מטבעות אתה נותן, זהב או נחושת?

העשיר נבוך, הרב יבין יש הרבה עניים, אז אני מחזיק בכיס מטבעות נחושת ונותן ביד רחבה.

שואל הרב, ואיפה אתה מחזיק את מטבעות הזהב שלך?

העשיר נחרד, ומתפלא מדוע הרבי שואל, מסתכל שאף אחד לא שומע ומספר. יש לי שק בבית, שם אני מחביא את מטבעות הזהב.

אמר לו הרבי, אכן מצאתי לך תרופה, אכתוב לך את המרשם.

עיני העשיר אורו על פתח התקווה. הרבי כותב על פתק ומוסר לעשיר. בפתק כתוב ארבע מילים מספר תהילים:

פִּתַּ֥חְתָּ שַׂקִּ֑י וַֽתְּאַזְּרֵ֥נִי שִׂמְחָֽה.

הסביר הרבי, דוד המלך מגלה לך, אם תרצה שהשמחה תלווה אותך כל היום כמו אזור (חגורה) למותנך. תפתח את השק של הזהב, ותחלק מטבעות זהב לישיבת מתימן יבוא ולת"ת מבשר טוב ולעניים ולנזקקים, וזכות המצווה תביא לך עוד כסף וזהב ושמחה גדולה.

לפרטים ותרומות טל. 02-5812531 או 050-4148077 או באתר הישיבה: my1.co.il

לשבת קודש פינה בלב הרב ארלנגר מאתר ידברות

להיות עם חופשי בארצנו...

להיות עם חופשי בארצנו... שמוליק עם אבא יושבים בגינה, מחכים לשקיעה. המנגל מוכן והבשר מתובל, אווירת חג בבית כולם בהכנות האחרונות לחג הגדול. היום בערב הנשיא יברך את העם ואזי יחלו החגיגות והמחולות של יום העצמאות ,צפויים מופעי רחוב וזיקוקים ומטס של אווירונים. השנה לא יהיה מצעד. אמא של שמוליק מביאה לו בגדי חג, ג'ינס קרוע לאירועים מיוחדים וחולצה רחבה. קח ת'בגדים תכנס להתקלח בזריזות, החג נכנס בקרוב מאד. שמוליק מתעצל להתקלח והחליף בגדים, אמנם המכנסיים שלובש לא קרועים, אבל מה העניין להתקלח ולהחליף. האמא שעובדת כמורה, מסבירה בקול שקט כמו לתלמידים. אני זוכרת אצל סבתא שהיו דתיים היו מחליפים בגדים לכבוד החג וגם היו הולכים לטבול במקווה. אני לא אומרת לך ללכת למקווה, אבל לפחות תחליף בגדים, הבנת שמוליק? שמוליק שותק חושב במהירות מה הפתרון להשתחרר מהלחץ. לפתע עולה רעיון במוחו. אמא, כאשר שאלתי אותך למה אנחנו לא צמים בכיפור אמרת לי אנחנו חילונים וחילונים לא שומרים חגים. אז אני מודיע שאני חילוני, ולא שומר את חג העצמאות. האמא לא נבוכה, חג העצמאות הוא חג חילוני לכן גם חילוני חייב לחגוג. תראה שהרי יש חנויות שפותחות בשבת וחגים בהיתר כי הם חילונים, אך אם יפתחו ביום העצמאות יקבלו עונש. שמוליק נבוך הוא מודה בעובדות אך לא מובן לו מה ההיגיון, איך חג חילוני יותר דתי מחג דתי. אמא חסרת סבלנות עם הבגדים ביד. הוא לוקח את הבגדים אך רוטן. בשביל מה בכלל חוגגים את החג הזה, ואם זה חג איך מותר להדליק אש? אמא יודעת, כשצועקים לא שומעים לכן עונה בשקט. עכשיו נזכרת לשאול? הרי למדת בגן ובבית ספר על הקמת המדינה והמלחמות נגד הערבים שהקיפו אותנו. אל תתעצל קום ותתקלח. בחכמתה עוברת לאמצעי שכנוע נוסף. כדאי לך, יש אוכל מיוחד היום. שמוליק לא מוותר. שוב שואל. אבל זה היה פעם מזמן, מה אני אשם. לאבא נמאס מהוויכוח, מתערב בקול סמכותי. שמוליק תשמע לאמא ואל תשאל שאלות. קושיות שואלים בפסח. שמוליק לא מתרגש ועונה: אבא, פעם הצצתי בערוץ דתי ושם היה כתוב שארבע קושיות שואלים בחג החירות וחירות ועצמאות זה אותו דבר. אני שואל, הכרזת המדינה והמלחמות והקמת המדינה זה היה פעם, מה אני אשם? אבא מזדקף ועונה. אתה חי פה במדינה בזכות הלוחמים שנהרגו מאז הקמת המדינה. הם נלחמו כדי שאתה תשב כאן חופשי בארץ ישראל ותוכל לעשות על האש בלי לפחד מהגויים. תוכל לטייל ולגור בארץ ולא יגרשו אותך ולא יעשו לנו מה שעשו בגרוש ספרד ועלילות דם והשואה בגרמניה. (קולו של אבא מתחזק) אנחנו פה מדינה חזקה עם צבא חזק וחיילים גיבורים ונשק הכי מתוחכם בעולם, אנחנו ננצח את כל האויבים. (אבא מופתע ומתפעל מהנאום שיצא לו וממשיך בהתלהבות), אתה יודע מה כתוב בהמנון התקווה. להיות עם חופשי בארצנו. זאת התקווה של העם היהודי. זאת ארץ אבותינו שנים, מזמן אברהם יצחק ויעקב. זאת הארץ שלנו ואנחנו נגור פה לנצח נצחים. האבא יודע שדבריו מרשימים. הוא מסתיר חיוך ניצחון, ומציץ לקלוט תגובה מאמא על הנאום. שמוליק לא מוותר. מפחד קצת מהאבא שמתלהב אך מצא פתרון. הוא מדבר לעצמו בשקט לאוזני כולם. אם תקוותינו להיות עם חופשי בארצנו ורבים נהרגו כדי שנגור בארץ, למה יש לנו שני דודים בחו"ל ושנה שעברה אבא הלך לבדוק עבודה ומקום מגורים באמריקה. שמוליק מרחם על אביו הנבוך, לכן ממהר לחזור לשאלה הראשונה. לא עניתם לי, זה היה מזמן מה זה נוגע לי? למה אני צריך להתקלח ולהחליף בגדים בגלל מה שקרה לפני 60 שנה? האמא רוצה לצאת להגנת בעלה אך האבא גם הוא איש חינוך. עושה צעד מאיים לקראת בנו חביבו ואומר במרירות. תשמע שמוליק המתוק, אתה גר בבית הזה ופה לא מתעלמים מההיסטוריה של המדינה. יש ערכים עליונים שכולם חייבים לקיים אותם. בבית שלנו אבא שלי חגג את יום העצמאות אני חוגג וגם אתה תחגוג. מסנן מבין שיניו, קח ת'בגדים ורוץ למקלחת אל תרגיז אותי. שמוליק מספיק חכם. אמנם יש לו עוד שאלה אחת, איך אני יכול לחגוג את החופש, אם אני לא חופשי לא לחגוג? הוא מפחד לשאול כי החבל מתוח עד הקצה, אולי אחרי המקלחת ישאל. לוקח את הבגדים ונכנס בשקט למקלחת. ההורים המנצחים שומעים את המים זורמים והם רגועים ומרוצים. לא לחינם עברו קורסים בחינוך ילדים. שקט בבית האבא עסוק במנגל והאמא מהורהרת. לאחר דקות ספורות ניגשת לאבא ושואלת. דיברת על התקווה בת שנות אלפיים, להיות עם חופשי בארצנו. אני מורה לספרות, ברור לי שכוונת המשורר הייתה שהתקווה של אבותינו בת שנות אלפיים בגלות הייתה, להיות עם חופשי בארצנו לקיים את המצוות, ולא עם חופשי לא לקיים מצוות. למה לקחו את השיר הזה להמנון? האבא לא מספיק לעכל את השאלה והאמא ממשיכה. אם שמוליק צריך לחגוג כי אבא וסבא שלו חגגו, למה אנחנו לא חוגגים את חגי ישראל כמו סבא שלנו ואבותינו מזה אלפי שנים? לאמא לא עונים כמו לשמוליק. האבא שותק, לא כל כך הבין מה שאמא אמרה. המחשבות שלו מדלגות מהבשר שנחרך לשאלות הלא רלוונטיות למעמד הקדוש.  לאחר שניות של דממה ומבוכה, שמוליק שסיבך את אוירת החג, מציל את המצב. יוצא מהמקלחת נקי ושמח. הקושיות שלו נשטפו בזרם המקלחת, הוא מריח את הבשר על האש נושם עמוק. לשמחת השומעים, מפיו יוצאים חרוזים: חג עצמאות שמח, היה כדאי להתקלח. האבא מרגיש הקלה מושיט לבנו צלע כבש מריח, נוטף רוטב עסיסי. בשמחת החג מפיו יוצאים חרוזים עצובים המחדשים הבנה בפירוש ההימנון: זכינו להיות עם חופשי בארצנו - עם חופשי לאכול בשר צלי. המשפחה משתחררת, צוחקת ולועסת, טוחנת ומנפנפת, השעה חולפת המחשבה מתרחקת והתשובה נדחקת, אך השכינה עדיין ממתנת.

שיח על המדינה

שיחה מרתקת...
נערכה במפגש דמיוני בין חיה ארליך, מברלין של הרייך,
לאיתי נאור, מתל-אביב בישראל.
_____________________________________________________
חיה: היי, אתה נראה מאוד מדוכדך.
איתי: אכן, ימים קשים עוברים עליי.
חיה: אולי אוכל לעזור?
איתי: איך? יש לך קשרים במשרדי אל-על?
חיה: מה זה אל-על?
איתי: זו חברת תעופה ישראלית גדולה.
חיה: יש חברת תעופה ישראלית?
איתי: בוודאי, לכל מדינה יש חברת תעופה, לפחות אחת, אז גם למדינת ישראל יש חברת תעופה.
חיה: מדינת ישראל? יש מדינה לעם היהודי? איפה היא?
איתי: בין מצרים לסוריה, בין ירדן לים התיכון.
חיה: זו לא ארץ התנ"ך במקרה? ארץ החלומות?
איתי: חלומות?! חלומות באספמיה. הכול שם מתנהל על הפנים.
חיה: מה למשל?
איתי: מה לא?! במשטרה יש מלא פרשיות...
חיה: רגע, משטרה? מי השוטרים? יהודים שוטרים?
איתי: בטח, אלא מי?
חיה: הנאצים! או הפולנים, ההונגרים, הרומנים, כל השאר, אתה יודע.
איתי: מה פתאום, זו הארץ שלנו! בקיצור, מערכת המיסים מעצבנת, הביטוח הלאומי לא מקשיב לך...
חיה: מה בונים עם המיסים שלכם? מחנות עבודה?
איתי: מה? בונים ערים חדשות, כבישים, תאורה, פארקים, את יודעת... כמו שאומרים: "מיישבים את הארץ".
חיה: אז מה רע בזה?
איתי: שזה מאוד יקר לחיות פה. הכול בישראל יקר. הדירות, הרכבים, הקניות, אפילו להחנות בעיר את הרכב עולה כסף.
חיה: יש לך רכב אישי?
איתי: ברור! שני רכבים. אחד לאישה. שנוכל גם לקחת את הילדים לחוגים, להצגות...
חיה: נשמע גן עדן. אני הכי אוהבת הצגות ביידיש.
איתי: יידיש? זה פאסה מזמן. רק עברית!
חיה: מדברים אצלכם בשפה שלנו? עברית? יש לי צמרמורת...
איתי: צמרמורת, תראי איזה צמרמורת תרגישי כשיקראו לך למילואים בדיוק בחודשי העומס בעבודה, כשהבוס שלך לחוץ טילים. זה סיוט!
חיה: מילואים? תסביר.
איתי: נו, גיוס לכמה שבועות לצבא.
חיה: יש לכם צבא? מה, מרשים לכם להילחם? איתי: את צוחקת? מי צריך להרשות לנו?
חיה: אז זה בטח צבא עם אלות, כמו המשטרה היהודית פה.
איתי: אלות? איפה את חיה? יש טנקים, מטוסים, ספינות, מלא חיילים.. הכול יש לנו... אבל לא קל פה... בסוף הממשלה עושה מה שהיא רוצה.
חיה: יש לכם פרלמנט משלכם?
איתי: פרלמנט.. חחח... את יודעת, אנשים שיושבים ומחממים את הכיסאות ארבע שנים, במקרה הטוב, עד שבוחרים בהם שוב.
חיה: בוחרים בהם? אפשר לבחור הנהגה אצלכם? זו לא דיקטטורה?
איתי: דמוקרטיה גבירתי, דמוקרטיה. וזו בדיוק הבעיה! שהרוב כופה את דעתו על המיעוט הצודק.
חיה: אז יש לכם ארץ תנכ"ית, מדינה, שוטרים, צבא, פרלמנט, דמוקרטיה, כלכלה... אם היה לי דבר אחד מכל זה הייתי מודה לאלוקים כל יום.
איתי: עזבי, את לא מבינה כלום. בקיצור, אני רוצה לעזוב, לרדת מהארץ, לשנות אווירה, ללכת למקום אחר, פתוח, מכיל, בלי הרבה עומס, משהו סטרילי כזה, בלי אויבים בכל פינה.
חיה: לאן תלך?
איתי: חשבתי על ברלין, בגרמניה

רשם: הרב אסף אולשיצקי